כבר מגיל צעיר, מתמודדים חברי הקהילה הגאה עם שאלת הזהות העצמית, אשר מתערפלת ומתערערת עקב קולות פנימיים וחיצוניים של: "אני לא בסדר" ו"אסור לי".
מאור ורניק | נובמבר 2020
בין פחד לאהבה
אסור לי להיות מי שאני מכוון שאני לא בסדר ומכוון שאני "לא בסדר" עליי להשית עליי איסורים לרוב.
הבסיס ל"לא בסדר" ול"אסור לי" הוא הפחד, בעוד שתפיסת "הכל בסדר" ניזונה מאנרגיית האהבה. כך ששיעור זה הוא, למעשה, הכרה ולמידה של הפחד/האהבה – שיעור חשוב ומהותי ביותר. שיעור זה טומן בחובו פירות משמעותיים, וכל מי שמתמודד עם קולות אלה זוכה ללמידה חשובה ביותר ויכול להיות גאה בכך.
קולות אלה של "לא בסדר" ו"אסור לי" הם הגבולות של עולמנו הפנימי שמתבטאים במציאות חיינו. הם הבטון והברזל של בית הכלא שבו אנו חיים. כל מי שרוצה להרגיש תחושת חופש אמיתית, רצוי שירפא מקומות אלה.
עדיין כיום, בארצות מסוימות להיות חבר בקהילה הגאה, יביא אותך לשבת מאחורי סורג ובריח, אבל לא לכלא הזה אני מכוון. רבים מאיתנו חיים בכלא פנימי. אימון של הלב מאפשר לנו לטשטש את בית הכלא ולהתחבר אל הבית הפנימי שלנו.
לרפא את הפחד
בבסיס הכלא הפנימי שלנו, נמצאת התחושה ש"אני לא בסדר", ומי שלא בסדר, ראוי שישית על עצמו אין סוף איסורים. איסורים שהופכים אותנו לאסירים. מתחת לכל זה נמצא הפחד. כי אם הכל היה בסדר, לא היינו צריכים איסורים. הפחד שאומר לנו שאנחנו עלולים לאבד. לאבד את החיים, לאבד את החברים, לאבד כסף, לאבד את עצמנו, וכו'.
הדרך לרפא ולמוסס גבולות ואיסורים אלה היא תהליך, שתחילתו היא הכרות עם הפחד. הכרות עם החלק בנו שהוא "לא בסדר", ובהמשך – החלק שלנו שחושב שאצלנו "הכל בסדר". בנוסף, מודעות וחקירה של כל האיסורים בחיינו: מה אסור לנו לעשות, להרגיש, לחשוב לרצות? וההבנה שלכל האיסורים הללו אין בסיס והם רק אשליה.
גבולות פנימיים אלה מערערים את יציבות יסוד האדמה בתוכנו. יסוד האדמה, כשהוא מאוזן, מעניק לנו יציבות וביטחון. לכן, הביטחון העצמי שלנו מתערער ללא ריפוי באימון של הלב.
האדמה לא יודעת גבולות באהבתה, והיא מקבלת כל אחד כמו שהוא. היא מאפשרת לנו ללכת על פני הכדור בתחושה של גאווה במי ובמה שאנחנו. אבל איך אתה יכול לקבל את עצמך כמו שאתה אם אתה חושב ומתנהג מתוך תפיסה ש"אני לא בסדר"? כאשר יסוד האדמה לא מאוזן אנחנו חיים בתחושה של סכנה ופחד תמידיים. ואם יש פחד אין אהבה.
אימון של הלב
תחושת חוסר הבטחון וחוסר הגאווה להיות מי שאנו, נפוצים בקרב חברי הקהילה הגאה. תחושה שמתחזקת בגלל רגש הבושה, שהתפתח במשך שנים של הסתרה ובילוי בארון. הבושה להיות ולבטא את מי ומה שאני. רגש זה מחזק אות הפחד והאיסורים לבטא למי אני נמשך, מה אני אוהב, מה אני רוצה ועוד.
אנרגיית הבושה גורמת לחסימה ולאי זרימה של אנרגיית החיים. לכן, מי שמתבייש מתייבש, מכיוון שאין זרימה. ללא תנועה אין חיים ואין התפתחות. חוסר הזרימה של אנרגיית החיים בגלל הבושה, יכולה לגרום למחלות ולחסימות פיסיות ורגשיות.
אמצעי נוסף לריפוי הבושה היא השמחה. שמחה מאופיינת בכח תנועה, ולכן היא יכולה להתגבר על חוסר התנועה האנרגטית למקומות המבוישים שלנו. דרך נוספת לריפוי הבושה היא חיזוק תחושת הגאווה. לדוגמא, בחיזוקים חיוביים של "כל הכבוד לי על כך וכך" באופן יומיומי. מכאן, מצעדי הגאווה המתאפיינים בשמחה הם דרך ריפוי מצוינת של חברי הקהילה. עם זאת, חשוב להוסיף שמחה לחיים כמה שיותר, ולא רק פעם בשנה, ולהקדיש זמן ואנרגיה לאימון של הלב.
